סוגיות רבות של פשיעות חמורות עולות פעם אחר פעם לדיון משפטי וציבורי, כאשר בבסיסן מצויה שאלת הענישה ועד כמה היא מצליחה להוציא את הצדק אל האור: האם נהג שיכור שנסע במהירות מופרזת ודרס נערה שעמדה על אי תנועה ראוי לעונש של פסילת רישיונו לשש שנים?
האם מטפלת שהורשעה בהריגה של פעוטה בגן ילדים הייתה ראויה להישפט בגין רצח? האם כוכב מפורסם שהעלים מיסים היה זכאי לעונש מופחת?
כל האמת לגבי יכולת ההרתעה המשטרתית והמשפטית
כל אירוע עבריינות ופשיעה יש לו נוכחות עמוקה מאוד בתחומי החיים שלנו, כאשר המדינה וגורמי האכיפה שואפים למנוע ככל הניתן הישנות של עבירות פליליות כאלה ואחרות. חלקנו מוטרדים מהופעתן של עבירות חוזרות שלדעת רבים הענישה לגביהם אינה מחמירה מספיק כמו התעללות בקטינים או בקשישים ועבירות תנועה ואילו חלקנו מוטרדים שמא נבצע בטעות או בתום לב עבירות מסוימות ונאלץ לשאת במלוא חומרת העונש. אפשר לעקוב אחרי כל עיתון ואתר חדשות, סרט וסדרת טלוויזיה כדי להתעדכן בעשרות גזרי דין חמורים, אך בסופו של דבר אנו נחשפים שוב ושוב אל אותו תחום מתוקשר וצר ביותר של העולם הפלילי, כאשר החשיבה שלנו על התופעה היא נגזרת של המסגור התקשורתי שמקבע את התפיסות. לפיכך, דעתם של כל מומחי המשפט גורסת כי הציבור לא מודע ל-90% מהעבירות המתבצעות בפועל, שאינן זוכות לסיקור ולכן אינן מקבלות די במה כדי שיהיה אפשר להביע לגביהן דעה או להיווכח עד כמה יש חשיבות לנהוג ביושרה ועל פי חוק, על מנת שלא להימצא יום בהיר אחד במצב דומה.
למרות הדעה הציבורית הרחבה לגבי דרכי הפעולה ה"נכונות" שצריכות להתבצע ביחס לפשיעות מפורסמות בדין הפלילי שעלו לכותרות, מי שבסופו של דבר קובע את מידת הענישה בעבור כל עבירה הוא הגופים המדיניים: בתי המשפט, הפרקליטות והתביעות המשטרתיות. בבסיס ההעמדה לדין עומדת שאלת הצדק, כאשר גם חומרת המעשה נבדקת ונידונה לעומק, אך גם יתר הנסיבות סביב אותה עבירה וגם ההתחשבות האישית בעבריין עצמו. כך למשל, אדם שהואשם בשדידת בנק כתוצאה ממצוקה כלכלית חמורה, סביר להניח שיקבל עונש מופחת כתוצאה מהנסיבות שהדיחו אותו לביצוע המעשה. או אישה שהואשמה בתקיפה חמורה של בעלה, לאחר שנים שבהם התעלל פה פיזית ונפשית ובית המשפט רואה בה כקורבן יותר מאשר כעבריינית מועדת. לכן כאשר אדם המואשם בעבירה פלילית הורשע בבית המשפט, יאסוף השופט את מכלול השיקולים בתיק זה על מנת לקבל החלטה לעניין העונש.
הלחץ הציבורי כלפי הסדרי טיעון
כשנפסק עונשו של הנהג מרק פטריק בשנת 2011, הציבור התקשה להאמין שדינו היה חמור פחות מדינו של הנאשם פיני כהן, שזרק שנה קודם לכן נעל אל עבר נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש ונכלא לשלוש שנים. עסקת הטיעון שנחתמה עם פטריק עמדה על קנס כספי נמוך, פסילת רישיון למשך 6 שנים, מאסר מותנה ועבודות שירות בלבד. זאת למרות שנהג שיכור בצהרי היום ועלה על אי תנועה שעליו עמדו שתי נערות בנות 12, כשאחת מהן נפצעה אנושות ונותרה מרותקת לכיסא גלגלים וסובלת מפגיעות מוחיות קשות.
הביקורת הציבורית הסוערת הפנתה אצבע מאשימה אל בית המשפט והשופטת בתיק וטענה כי עבירות התנועה לא נשפטות בחומרתן המקסימלית ודרשה להשיג ענישה מרתיעה יותר. אלא שעל פי חוק, לא זאת בלבד שלא ניתן לערער או לפתוח תיקים שנוהלו בהסדרי טיעון, אלא שלפטריק באמצעות עורך דינו, היו שלל נסיבות מקלות שאפשרו לתביעה המשטרתית להתחשב בעונשו, כשם שהחוק במדינת ישראל מתיר.
מקרים שדווחו ופורסמו בתקשורת מייצרים שיח פעיל כאש בשדה קוצים. המדינה שמעוניינת להמשיך ולבצע אכיפה סדירה, תומכת בדיווחים אלה על מנת שהציבור יכיר את המותר והאסור מבחינה חוקית וכן ימשיכו להשתמר יחסי האמון ותחושות הביטחון הציבוריים כלפי המערכת. לכן היא מתירה חשיפת פשיעות שהמשמעות שלהן היא הרתעה של עבריינים מועדים מביצוע עבירה דומה. מצד שני, כאשר מגיעים הצדדים להסדר טיעון (הנאשם מודה ועונשו מופחת בתמורה לכך) והנושא נחתם בהמתקת העונש, הציבור מתקשה להבין כיצד פשע כה מזעזע שסוקר בהרחבה, מגיע לכדי מצב של הקלות המאפשרות למורשע להמשיך לחיות את חייו ולהבדיל מקורבנותיו.
אלא שבסתירה מוחלטת לזעזוע הציבורי וההתנגדות הגורפת לעסקאות טיעון עומדים האינטרסים האישיים והנסיבות של כל אחד מאיתנו כאדם. תחושת הזעזוע מתבטלת באחת כאשר הסכנה מהשלכות הדין הפלילי עומדתבפתח הבית האישי שלנו. כאשר צפי הענישה בגין עבירה מסוימת מרחף מעל ראשו של אדם, הוא יעשה כל שביכולתו על מנת לקבל עונש מופחת ובאופן לגיטימי יקבל תמיכה מהסובבים אותו: אשתו ששואפת שיקוצר עונש המאסר על מנת שיוכל לשוב לחיק המשפחה והילדים, הוריו שמעוניינים שחייו לא ייגדעו ויהיו מלאי סבל מכאן והלאה. למען האמת, טרם נמצא האדם ה"צדיק" שיימנע מקבלת ייצוג משפטי ויסכים באמת ובתמים לקבל עליו כל עונש מקסימלי חמור ונוקשה שהשופט יפסוק, מבלי להשמיע כלל את טיעוניו ונסיבותיו.
הרצון של המדינה להביא למיגור עבירות
כולנו מכירים היטב את סיפורו של הזמר קובי פרץ, שהואשם בהעלמות מס ונידון לארבע שנות מאסר. מקרה זה פתח את הדלת לחקירה ועצירה של זמרים ומפורסמים מהשורה הראשונה בישראל שנחשדים כעת בעבירות דומות ולצידם חשודים נוספים ורבים בעבירות מס שחוקרי המשטרה הצליחו להתחקות אחר פעולותיהם החלקלקות. כאשר המדינה מעוניינת להביא למיגור של תופעה מסוימת או להגביר את המודעות כלפי חומרת פשע מסוים, היא תבצע החמרה בעונש למען "יראו וייראו" – כדי שגם אנשים אחרים המועדים לבצע עבירה דומה, יבינו מהן הפעולות השונות שנוקטות כעת המשטרה והמדינה וימנעו מביצוע העבירה.
תחומים רבים נוספים בהם נלחמת המשטרה עומדים על הפרק, כאשר הענישה בסוגיות הללו חמורה יותר מהעבר, או שכוללת פיתוח שיטות יותר אפקטיביות ללכידת העבריינים בסוג עבירות מסוים. המטרה של מערכת המשפט היא כפולה: גם להרתיע באופן משמעותי עבריינים נוספים על ידי הטלת עונשים כבדים ופרסומם בתקשורת וגם להרתיע את אותו נאשם מלבצע שוב את אותה עבירה. כך למשל, עובד חברה שהואשם במעילה בכספי החברה והוטלה עליו שנת מאסר בפועל, יצטרך בסופו של דבר לשוב אל תוך החברה ולהשתלב במערך העבודה. אם העונש שהוטל עליו איננו כבד ומרתיע מספיק, הוא עלול לשוב ולמעול שנית בכספים במקומות עבודתו. חלק נוסף בהרתעה המשפטית מתייחס גם לפאן השיקומי והערכי, בביצוע עבודות שירות לציבור לאחר תסקיר שירותי מבחן. לעתים עורך הדין מצליח להשיג חלופת מעצר, כאשר העונש ירוצה בעבודות שירות במקום בישיבה מאחורי סורג ובריח. ביצוע עבודות השירות מתבצעת גם היא לפי חומרת העונש ובכפוף להמלצות שירות המבחן. לרוב נדרשים העבריינים המורשעים למספר שעות גדול מאוד המונע מהם לשוב לעבודה סדירה ומחייב אותם למסגרת עבודה שכל הפרה שלה, תעמיד לחובתם את המאסר המותנה.
אם יש לכם שאלות בנושא ענישה כבדה ומרתיעה לעבירות פליליות או שהוגש נגדכם כתב אישום, משרד עורך דין פלילי אורדן ישמח לענות על כל שאלותיכם באופן מקצועי ואדיב וכן ללוות אתכם לאורך כל סוגיה משפטית, במטרה להביא לריכוך הנזק וחומרת העונש שעלולים להיגרם לכם.
צרו קשר ואנו נדאג לכם לפתרון הטוב ביותר!