בשנים האחרונות, בעיקר בתקופה בה הריבית הבנקאית על פיקדונות הייתה מאופסת בקירוב, החל להיות משווק בישראל ה"להיט" הפתייני המתוחכם והמתחכם של "קרנות אלטרנטיביות", אשר מרבית משווקיהן, בחסות ערב רב של "מילים גבוהות", ולעיתים מזומנות בדרך של הצגת מצגי שווא וגילוי טפח בלבד מהמציאות, שכנעו משקיעים תמימים להשקיע בהן.
משקיעים סולידיים, ובהם פנסיונרים רבים אשר לא היה להם מדרך הטבע כל עניין לסכן את חסכונותיהם, ורק חפצו לשמור על ערכם הריאלי, מצאו עצמם מסובכים עד צוואר בהשקעות הללו, אשר חלק ניכר מהן אינו אלא מנגנון חליבת כספים מקצועי ומיומן, אשר אינו בוחל בדבר, ולמרבה התדהמה, גם גופי השקעות גדולים וידועים בישראל מעורבים בכך.
ייאמר מיד, הח"מ טרם נוכח לראות ולו משקיע אחד בקרנות אלטרנטיביות אשר קיבל חזרה את קרן השקעתו, שלא לדבר על רווחים "חלילה", אשר הסיכוי לקבלם אינו קיים בלשון המעטה.
כיצד פועל מנגנון השכנוע והפיתוי?
המשווקים מטפחים את האגו של המשקיע הפוטנציאלי ואת רצונו הטבעי לשיפור מצבו, ו"מוכרים" לו מלל שיווקי מטעה לרבות את האשליה לפיה בעקבות השקעתו ה"חכמה" הוא חלק מ"קבוצה אקסקלוסיבית" שאינה משקיעה "כמו עדר", אלא באמצעות קרנות פרטיות,וכ"בונוס" אף טוענים ללא מצמוץ כי השקעתו חסרת סיכון "בניגוד להשקעות המסורתיות המסוכנות".
לבליל חנפני ו"מתלקק" זה, מוסיפים מרבית המשווקים מונחים מעורפלים ובלתי מחייבים כדוגמת: השקעות בקרנות הון-סיכון, בקרנות גידור, בתשתיות, באשראי פרטי… ו"מקנחים" בכך שמדובר ב"אפיקי השקעה שאינם זמינים לציבור הרחב", והם בעלי פוטנציאל לתשואות גבוהות.
מצגי שווא:
חלק ניכר מהגופים המשווקים מציג מצג שווא לפיו לכאורה הוא רק המשווק, תוך שהוא מסתיר מהמשקיעים שהוא בעל עניין בקרן ההשקעה, ופועל בניגוד עניינים.
עוד מוצג מצג שווא בעניין העמלות לגופים המשווקים, והללו מסתירים מהמשקיעים את מערכת ההסכמים בין הגופים השונים המעורבים (בדר"כ חלקם הגדול פועל בחו"ל) המאפשרת לגוף המשווק לגזור עמלות מופקעות המגיעות לעשרות אחוזים מסך כל השקעה.
כך גם מוצג מצג שווא נוסף לפיו לכאורה מדובר בהשקעה בעלת רמת סיכון נמוכה, וכי ל"נכסי הבסיס" (הקרנות בחו"ל בהן משקיעים) יש לכאורה בטוחות שונות כדוגמת ערובות ממשלתיות, נדל"ן וכיוב', אך בדיקה מעלה כי אין בכל הנטען ולו בדל של אמת.
מצג שווא נוסף מטעם חלק מהגופים המשווקים הוא כי הם "ביצעו אנליזה ומחקר מעמיק בקרנות הבסיס", אך המציאות מוכיחה כי לא רק שלא בוצעו אנליזה ומחקר, אלא שהתנאים המסחריים (עמלות, החזר הוצאות אשר איש אינו יכול לבודקן, ועוד כיוב') להם זכו הגופים המשווקים הם שערורייתיים ואינם פחות מעושק המשקיעים.
הפרת החוק:
ההתנהלות שלעיל מהווה הפרה מקוממת של חקיקה ישראלית נרחבת ובין היתר, חוק החוזים, פקודת הנזיקין, ובראש ובראשונה חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה – 1995 ובעיקר פרק ג' בו אשר עניינו: "חובות אמון וזהירות של יועץ השקעות, של משווק השקעות ושל מנהל תיקים".
מדובר למעשה בעבירות קלאסיות של צווארון לבן, הנעשות בתחכום ובתחפושת של ייעוץ והשקעה לגיטימיים.
מה עושים כדי לחלץ את הכסף ולהיות מפוצים על אובדן ההכנסה האלטרנטיבי?
העבר הוכיח ("סלייס" ואחרים) כי ניסיונות הידברות להחזר הכספים עם המשווקים השונים, יכול להיעשות אך ורק בסיוע אנשי מקצוע הבקיאים בתחום, ועת נותרו כספים בקרנות והן טרם "נחלבו" עד תום, אך כמובן ש"אין עם מי לדבר" וכי ניסיונות הידברות לא יועילו עת הקרן בחו"ל קרסה או עומדת לקרוס.
במצב שכזה, כי רק נקיטה בצעדים משפטיים תקיפים, ובין היתר הגשת תביעה לביהמ"ש המחוזי ובקשות לעיקולים זמניים, ע"י מי שמכיר היטב את המאטריה החשבונאית והמשפטית, עשויות לגרום לנתבעים הפוטנציאליים השונים להקטין את נזקי המשקיעים הנעשקים.
מי הם הנתבעים הפוטנציאליים?
מדובר באסופה גדולה למדי, ויש לשקול כל מקרה לגופו, אך כעיקרון ענייננו בחברות המשווקות, בעלי מניותיהן, מנהליהן ומי מטעמם, קרנות השקעות שונות אשר היו מעורבות באופן כזה או אחר ב"חגיגה", ואולי אף במפקח על הביטוח ובממונה על שוק ההון אשר לא רק אפשרו את ההתנהלות הזו, אלא שלמיטב ידיעת הח"מ, עד כה אף לא טרחו להגיש כתב אישום כנגד מי מהמעורבים.
סיכום
המציאות שנחשפה לעיל מלמדת על דפוס עקבי של רמייה, הסתרה וניצול משווע של חוסר ידע ואמון תמים מצד ציבור המשקיעים. בנסיבות אלה, ברור כי אין להמתין ל"חסדי" המשווקים או לקריסת הקרנות, אלא לנקוט פעולות תקיפות ומהירות לשם שמירה על הזכויות והשבת הכספים.
משרד עו"ד דני אורדן ניצב בחזית המאבק המשפטי למען נפגעי הקרנות האלטרנטיביות, ופועל ללא ליאות להביא למיצוי הדין עם האחראים ולעשיית צדק עם המשקיעים.
