קבלת שוחד ומרמה – משמעויות והשלכות

קבלת שוחד ומרמה הן שתי עבירות ייחודיות בחוק העונשין הישראלי, ולו בכך שהן מערבות בתוכן דווקא עובדי ציבור. אולם למעשה, אין זה אומר שמי שאינו עובד ציבור אינו יכול להיות מואשם באחת מהעבירות הללו. רוצים לדעת כיצד? בדיוק בשביל זה אנחנו פה.

 

עבירות ציבוריות – קבלת שוחד ומרמה

בטרם נרד לפרטיהן של עבירות השוחד והמרמה ראוי להקדיש מספר מילים לקבוצה אליה משתייכות עבירות אלו – העבירות הציבוריות. העבירות הציבוריות הן עבירות שחלק הכרחי מהיסוד העובדתי שלהן הוא מעורבותו של עובד ציבור במעשה.

 

מיהו עובד ציבור?

חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין) לא משאיר את ההגדרה בדבר היותו של אדם עובד ציבור פתוחה, ובמסגרת סעיף 34כד מבהיר החוק מיהו בדיוק עובד הציבור.

מדובר ברשימה מפורטת, בת 11 סעיפים, ובתוכה נכללים בעלי תפקידים שונים, כמו למשל: עובד מדינה, חייל, עובד רשות מקומית, עובד מועצה דתית, דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, עובד בבנק ישראל, ועוד.

מכאן ניתן ללמוד, כי רבים מעובדי המשק הישראלי נחשבים הלכה למעשה לעובדי ציבור, גם אם הם אינם מודעים לכך, ומשכך הדבר – עליהם להימנע מכל התנהגות הנכנסת בגדרי העבירות הציבוריות, כמו שוחד ומרמה.

בנוסף לכך, לכל מעשה שוחד, ולחלק ממעשי המרמה, ישנו גם צד שני – נותן השוחד. נותן השוחד אינו צריך להיות דווקא עובד ציבור כמובן, וזוהי הסיבה העיקרית לכך שהעבירות הציבוריות הללו רלוונטיות לכל אדם באשר הוא, ללא קשר לעיסוקו המקצועי.

 

 

קבלת שוחד

ועתה נעבור לדיון בפרטיהן של העבירות שהן נושאו של מאמר זה, והראשונה – עבירת קבלת השוחד.

עבירת קבלת השוחד מופיעה בסעיף 290 לחוק העונשין שזוהי לשונו:

"290. (א)  עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס שהוא אחד מאלה, הגבוה מבניהם:

(1)   פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4);

(2)   פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהשיג או שהתכוון להשיג על ידי העבירה.

(ב)  בסעיף זה, "עובד הציבור" – לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור."

 

מלשונו של הסעיף ניתן לגזור למעשה שלושה יסודות להתקיימותה של העבירה:

יסוד ראשון – עובד ציבור

היסוד הראשון קובע כי לוקח השוחד צריך להיות עובד ציבור, ומכאן ניתן ללמוד כי עבירת לקיחת השוחד היא עבירה ייחודית דווקא לעובדי ציבור. עם זאת, אנשים שאינם עובדים ציבור עדיין יכולים להיות מואשמים בעבירת מתן שוחד, שלה מוקדש סעיף נפרד בחוק העונשין.

יש לשים לב כי החוק מציע פרשנות מרחיבה אף יותר מזו שהצגנו לעיל בנוגע להגדרתו של עובד ציבור בהקשר של לקיחת שוחד, ולמעשה גם עובדי תאגיד שמספק שירות לציבור נחשבים כעובדים ציבור לעניין זה.

 

יסוד שני – לקיחת שוחד

היסוד השני הוא כמובן לקיחת שוחד, כלומר קבלתה של טובת הנאה כלשהיא. סעיף 293 לחוק העונשין אף מפרט דרכים שונות של שוחד, כאשר הוא מדגיש שאין זה משנה כיצד מתקבל השוחד: האם בכסף, שווה כסף, טובת הנאה, פעולה, על ידי צד ג', ועוד.

 

יסוד שלישי – בעד פעולה הקשורה בתפקידו

על השוחד להינתן בתמורה לפעולה מסוימת, כאשר לפעולה זו צריך להיות קשר לתפקידו של עובד הציבור. עם זאת, גם כאשר הפעולה איננה בליבת תפקידו של עובד הציבור, אך יש לו זיקה מסוימת אליה, עשוי הדבר להיחשב כשוחד.

 

מרמה

העבירה הציבורית השנייה בה נדון היא עבירת המרמה, או בשמה המלא – מרמה והפרת אמונים. עבירה זו מופיעה בסעיף 284 לחוק העונשין, וזוהי לשונו של הסעיף:

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים."

 

מלשון זה ניתן לגזור את יסודותיה של עבירת המרמה והפרת האמונים:

 

יסוד ראשון – עובד ציבור

עבירת המרמה היא עבירה ייחודית דווקא לעובדי ציבור, ולכאורה על פי הגדרתה מי שאינו עובד ציבור, על פי ההגדרה הכוללת שהובאה לעיל, לא יכול להיות מואשם בה. הדבר מובן גם לאור הגדרתו של המעשה האסור, בו נדון ביסוד השני לעבירה.

 

יסוד שני – מעשה מרמה או הפרת אמונים

היסוד השני הוא קיומו של מעשה מרמה או הפרת אמונים. כפי שניתן לראות, החוק לא מרחיב יותר מכך בפירוט המעשה האסור, דבר ההופך את עבירת המרמה והפרת האמונים לעבירה העמומה ביותר בחוק העונשין הישראלי.

הפסיקה ביארה מעט את כוונת החוק, והסבירה שהמדינה נותנת אמון בעובדיה, ועובד המפר את אמונה הוא עובד שלא מגשים את האינטרס שעל מילוי הוא הופקד, כמו למשל על ידי פעולה בניגוד עניינים או על ידי שימוש במידע פנימי לצורך מטרות פרטיות.

גם הסבר זה של הפסיקה אינו מספק, בוודאי בצירוף הערתו של החוק שמעשה של מרמה והפרת אמונים ייתכן שלא היה נחשב כעבירה אילו היה נעשה כנגד יחיד, ולא כנגד הציבור.

כך למעשה דרושה מומחיות משפטית של ממש על מנת להבחין אילו פעולות נכנסות בגדרי הסעיף ואילו אינן.

 

יסוד שלישי – הפוגע בציבור

עבירת המרמה והפרת האמונים משתייכת לקבוצה הנקראת "עבירות תוצאה", כלומר – על מנת שיתקיימו יסודותיה של העבירה צריכה להתקיים תוצאה מסוימת כנגד המעשה, והמעשה או הכוונה לבדם אינם מספיקים.

במקרה הזה התוצאה היא פגיעה בציבור, אם כי אין דרישה לפגיעה מינימלית, ולכאורה כמעט כל התנהגות פסולה של עובד ציבור עשויה להיחשב כפגיעה בציבור.

 

לייעוץ משפטי בנושא פנו למשרד עו"ד אורדן ושות', ונשמח לעמוד לשירותכם.

צור קשר עכשיו לקבלת ייעוץ וליווי מקצועי: